<h1>סמ"ג עשין סימן קע"ב</h1>
<h2>דף כו.</h2>
שנינו בפרק בשלשה פרקים במסכת תענית, אי אפשר שיהיה קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו וקרבנות צבור הן קרבנות של כל ישראל ואי אפשר שיהו כל ישראל עומדין בעזרה בשעת הקרבן, לפיכך תקנו הנביאים הראשונים שיבררו מישראלים כשרים ויראי חטא ויהיו שלוחי ישראל לעמוד על הקרבנות והם נקראים אנשי מעמד וחלקו אותם כ"ד מעמדות כמניין משמרות כהונה ולויה ועל כל מעמד ומעמד אחד ממונה על כולם והוא הנקרא ראש המעמד (רמב"ם כלי המקדש פ"ו ה"א). והיו מתענין בשני בשבת שלהם ובשלישי וברביעי ובחמשי אבל בערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד שבת וכן באחד בשבת שלא יצאו מעונג שבת לצום (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ג ע"ש). ובכל יום ויום משבת שהיא מעמדם היו מתפללין ארבע תפילות שחרית מנחה ונעילה ועוד מוסיפין תפילה אחרת בין שחרית למנחה והיא יתירה להם, ונושאין כהנים כפיהם במעמד שלשה פעמים ביום בשחרית ובתפילה זו היתירה ובנעילה וקורין בספר תורה שלשה אנשים בכל יום פעמים בשחרית ובתפילה השניה שמוסיפין אבל במנחה לא היו קורין בספר אלא על פה כקוראין את שמע, ולא היו מתקבצין לתפילת המנחה בערב שבת מפני שהם טרודים לשבת (רמב"ם שם ה"ד). ובמה היו קורין ביום הראשון קורין במעשה בראשית ויהי רקיע, בשני יהי רקיע ויקוו המים, בשלישי יקוו המים ויהי מאורות, ברביעי יהי מאורות וישרצו המים, בחמשי ישרצו המים ותוצא הארץ, בששי ותוצא הארץ ויכלו, פרשה גדולה קורין אותה בשנים וקטנה קורין אותה באחד, ושתי פרשיות שקורין שחרית הן שחוזרין וקורין אותם בתפילה השנייה בספר וחוזרין וקורין אותם על פה במנחה, ושמנה ימי חנוכה לא היו אנשי מעמד עושין מעמד בשחרית וכל שיש בו קרבן מוסף לא היה בו מעמד לא בתפלה שניה ולא במנחה אלא בשחרית ובנעילה בלבד (רמב"ם שם הל' ו'—ח'). שנינו בפרק סדר תענית כיצד (י"ז א') אנשי מעמד אסורים לספר ולכבס כל השבת שלהם ובחמשי מותרין מפני כבוד השבת ומפני מה אסרו לספר ולכבס אמר רבי אלעזר כדי שלא יכנסו למעמדן כשהן מנוולים אלא יספרו ויכבסו מקודם (ע"פ רמב"ם שם הי"א).
